יש לי הרבה מאד שאלות ומעט מאד תשובות.
כל תכליתו של צה"ל היא להיות מוכן למלחמה בכל עת, בכל גזרה ובכל מצב.לאן הולכים כל המיליארדים שמופנים לתקציב הבטחון?מדוע צה"ל נמצא במצב כ"כ מחפיר עד שהוא צריך להסתמך על חבל הצלה בדוגמת מסמך מגוחך על הפסקת אש?אנחנו ניתן למדינות אירופה לקבוע את סדר היום הבטחוני שלנו? הם יקבעו מי יישמור על אזרחי ישראל?על מה יצאנו למלחמה? כדי לחזור למצב שהיה לפני בדיוק חודש? שוב נסמוך על חיילי יוניפיל האנמיים והאימפוטנטים שישמרו על האינטרסים שלנו?מישהו באמת חושב שצבא לבנון בשיתוף יוניפיל ינסה להחליש את החיזבאללה בדרום לבנון, יעצור את אספקת אמצעי הלחימה מסוריה ואיראן, ידאג שחיזבאללה שוב לא יוכל לחטוף חיילים ישראלים? על מי אנחנו עובדים בעיניים? על עצמנו? התחלקנו על השכל? האם אנחנו עד כדי כך עיוורים עד שהחלטנו לוותר על מעט כוח ההרתעה שעוד היה לנו לפני המלחמה הכושלת?מה עם החטופים שלנו? הייתכן שניסוג מהשטח ללא כל הישג ממשי ונפקיר אותם בידי החיזבאללה? אני לא מצליח להבין כיצד מי שמנהל את ענייני המדינה לא מסוגל להבין כיצד אנחנו נתפסים בעיני העולם הערבי כולו - חלשים, פגיעים, מגמגמים, מהססים.מה מונע ממדינות ערב להחליט שהם עולים עלינו שוב בסגנון המתקפה במלחמת יום כיפור? איך יכול להיות שחוטפים לנו חייל פה מתחת לאף (בעזה) ואין לנו שום יכולת להחזיר אותו?הרי מדובר בעזה, לא בעיראק על כל מרחביה האינסופיים, זו החצר האחורית שלנו. אם אנחנו לא מסוגלים לחלץ חטוף אחד בעזה, פה מתחת לאף, באזור שהיה בשליטתנו המלאה עד לא מזמן, אזור שאין שום בעייה לוגיסטית להזרים אליו אוגדות שלמות, מה היה קורה לו היום היה נחטף מטוס אל-על על כל נוסעיו למדינת אוייב? מישהו ממנהיגינו הדגולים היה מעז לחשוב אפילו על מבצע נועז לחילוץ החטופים כמו במבצע אנטבה? למה צה"ל הגדול, החזק והמתוחכם לא מסוגל לטהר אפילו רצועת ביטחון של ק"מ אחד? רק אתמול שודרו תמונות של יציאות של קטיושות מכפר הנמצא במרחק 100 מ' מהגדר וזה אחרי חודש של לחימה איטנטנסיבית. מה קורה פה - מדוע יעדי המבצע הוגדרו בהססנות כה רבה? האם מישהו שם למעלה ידע שצה"ל לא יהייה מסוגל לספק את הסחורה? מה זו ההזדחלות וההתרפסות הזו בפני האו"ם ומוסדותיו ע"מ שיצליח איכשהו לתת לנו סולם לרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו? יש מישהו שבאמת מאמין שיכולתו של החיזבאללה נפגעה באופן שהוא לא יוכל לחזור ולאיים שוב עלינו תוך זמן קצר מאד? מישהו באמת מאמין שצה"ל ניצח? איפה מבחן התוצאה? אלופי ומפקדי צה"ל מבלים שעות על גבי שעות במסיבות עיתונאים וראיונות תו"כ שהם מנסים לשכנע אותנו שידינו על העליונה. על מי הם מנסים לעבוד? הרי במבחן התוצאה חיזבאללה משתק את המדינה שלנו כרצונו כבר חודש ימים ולנו אין שום מענה לכך.מה ההתקפלות הזו משדרת למנהיגי העולם הערבי? שיש רק דרך אחת להכריע אותנו? בהתשה? מדוע ישבנו חבוקי ידיים כשהיה ארוע החטיפה הראשון לפני כשנתיים?הרי מנהיגינו הדגולים הצהירו מעל כל במה אפשרית שצה"ל ייסוג מלבנון, ייערך על קו הגבול הבינלאומי ומשם יגיב בעוצמה רבה על כל התגרות מצד החיזבאללה.איך יכול להיות שלא נקפנו אצבע 6 שנים מול כל ההתרסות מצפון?למה יצאנו למבצע מוגבל עם מטרות מעורפלות ועם כח צבאי קטן ולא ערוך? מישהו באמת האמין שאפשר לנצח כך את החיזבאללה? כמה כסף שפכנו על הפצצות מהאוויר שמעבר לפגיעה באזרחי לבנון לא השיגו דבר?שבועיים רצופים של כתישה אינסופית מהאוויר ועדיין אין כל תוצאה.
כמו שאמרתי, הרבה שאלות ומעט תשובות.
כל תכליתו של צה"ל היא להיות מוכן למלחמה בכל עת, בכל גזרה ובכל מצב.לאן הולכים כל המיליארדים שמופנים לתקציב הבטחון?מדוע צה"ל נמצא במצב כ"כ מחפיר עד שהוא צריך להסתמך על חבל הצלה בדוגמת מסמך מגוחך על הפסקת אש?אנחנו ניתן למדינות אירופה לקבוע את סדר היום הבטחוני שלנו? הם יקבעו מי יישמור על אזרחי ישראל?על מה יצאנו למלחמה? כדי לחזור למצב שהיה לפני בדיוק חודש? שוב נסמוך על חיילי יוניפיל האנמיים והאימפוטנטים שישמרו על האינטרסים שלנו?מישהו באמת חושב שצבא לבנון בשיתוף יוניפיל ינסה להחליש את החיזבאללה בדרום לבנון, יעצור את אספקת אמצעי הלחימה מסוריה ואיראן, ידאג שחיזבאללה שוב לא יוכל לחטוף חיילים ישראלים? על מי אנחנו עובדים בעיניים? על עצמנו? התחלקנו על השכל? האם אנחנו עד כדי כך עיוורים עד שהחלטנו לוותר על מעט כוח ההרתעה שעוד היה לנו לפני המלחמה הכושלת?מה עם החטופים שלנו? הייתכן שניסוג מהשטח ללא כל הישג ממשי ונפקיר אותם בידי החיזבאללה? אני לא מצליח להבין כיצד מי שמנהל את ענייני המדינה לא מסוגל להבין כיצד אנחנו נתפסים בעיני העולם הערבי כולו - חלשים, פגיעים, מגמגמים, מהססים.מה מונע ממדינות ערב להחליט שהם עולים עלינו שוב בסגנון המתקפה במלחמת יום כיפור? איך יכול להיות שחוטפים לנו חייל פה מתחת לאף (בעזה) ואין לנו שום יכולת להחזיר אותו?הרי מדובר בעזה, לא בעיראק על כל מרחביה האינסופיים, זו החצר האחורית שלנו. אם אנחנו לא מסוגלים לחלץ חטוף אחד בעזה, פה מתחת לאף, באזור שהיה בשליטתנו המלאה עד לא מזמן, אזור שאין שום בעייה לוגיסטית להזרים אליו אוגדות שלמות, מה היה קורה לו היום היה נחטף מטוס אל-על על כל נוסעיו למדינת אוייב? מישהו ממנהיגינו הדגולים היה מעז לחשוב אפילו על מבצע נועז לחילוץ החטופים כמו במבצע אנטבה? למה צה"ל הגדול, החזק והמתוחכם לא מסוגל לטהר אפילו רצועת ביטחון של ק"מ אחד? רק אתמול שודרו תמונות של יציאות של קטיושות מכפר הנמצא במרחק 100 מ' מהגדר וזה אחרי חודש של לחימה איטנטנסיבית. מה קורה פה - מדוע יעדי המבצע הוגדרו בהססנות כה רבה? האם מישהו שם למעלה ידע שצה"ל לא יהייה מסוגל לספק את הסחורה? מה זו ההזדחלות וההתרפסות הזו בפני האו"ם ומוסדותיו ע"מ שיצליח איכשהו לתת לנו סולם לרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו? יש מישהו שבאמת מאמין שיכולתו של החיזבאללה נפגעה באופן שהוא לא יוכל לחזור ולאיים שוב עלינו תוך זמן קצר מאד? מישהו באמת מאמין שצה"ל ניצח? איפה מבחן התוצאה? אלופי ומפקדי צה"ל מבלים שעות על גבי שעות במסיבות עיתונאים וראיונות תו"כ שהם מנסים לשכנע אותנו שידינו על העליונה. על מי הם מנסים לעבוד? הרי במבחן התוצאה חיזבאללה משתק את המדינה שלנו כרצונו כבר חודש ימים ולנו אין שום מענה לכך.מה ההתקפלות הזו משדרת למנהיגי העולם הערבי? שיש רק דרך אחת להכריע אותנו? בהתשה? מדוע ישבנו חבוקי ידיים כשהיה ארוע החטיפה הראשון לפני כשנתיים?הרי מנהיגינו הדגולים הצהירו מעל כל במה אפשרית שצה"ל ייסוג מלבנון, ייערך על קו הגבול הבינלאומי ומשם יגיב בעוצמה רבה על כל התגרות מצד החיזבאללה.איך יכול להיות שלא נקפנו אצבע 6 שנים מול כל ההתרסות מצפון?למה יצאנו למבצע מוגבל עם מטרות מעורפלות ועם כח צבאי קטן ולא ערוך? מישהו באמת האמין שאפשר לנצח כך את החיזבאללה? כמה כסף שפכנו על הפצצות מהאוויר שמעבר לפגיעה באזרחי לבנון לא השיגו דבר?שבועיים רצופים של כתישה אינסופית מהאוויר ועדיין אין כל תוצאה.
כמו שאמרתי, הרבה שאלות ומעט תשובות.
מוריס אלוש
